פיינברג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

החלטה

1.לפניי בקשה להביא ראיות לסתור בהתאם להוראת סעיף 6ב' לחוק הפיצויים ונפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 17.10.09.

וועדה רפואית לעררים קבעה כי לתובע לא נגרמה נכות צמיתה.

2.בית הדין האזורי לעבודה הורה לוועדה הרפואית לעררים לדון בשנית בעניין. הוועדה הרפואית לעררים קבעה בשנית כי לתובע לא נגרמה נכות צמיתה.

3.לטענת התובע, הוועדה הרפואית לעררים לא התמודדה עם ממצאי בדיקת מיפוי עצמות.

הנתבעת מתנגדת לבקשה.

4.עיון בדו"ח הוועדה הרפואית לעררים מיום 28.2.12 מעלה כי הוועדה היתה מודעת גם מודעת לממצאי בדיקת מיפוי העצמות וכי הוועדה בחנה את בדיקת מיפוי העצמות.

יחד עם זאת, סברה הוועדה ,כי לתובע לא נגרמה נכות צמיתה לאחר שהוועדה בדקה את התובע.

לעניין זה נכתב בסעיף 21 לפרוטוקול הוועדה: "בבדיקת הוועדה כפי שצוין בפרוטוקול לא נמצא כל ממצא חולני בברכיים ובכף יד".

5.כידוע, ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שנקבעה על פי דין מיועד למקרים מיוחדים וחריגים.

במקרה דנן, עמדה הבדיקה האובייקטיבית בפני הוועדה. הוועדה בחנה את הבדיקה האמורה, היתה מודעת לה, ונתנה החלטתה תוך מתן הסבר ונימוק לקביעתה.

לא הוכח שנפל פגם מהותי בהליך שהתקיים בוועדה.

אין בראיות הטמונות בבדיקה האמורה, כדי להפריך ו/או להניח תשתית לקיומו של פער בין קביעת דרגת הנכות לבין מצבו הרפואי של התובע העולה מהבדיקה האמורה בשים לב לאמור להחלטת הוועדה, וממילא אף אם היה פער, אין בכך משום הצדקה להביא ראיות לסתור (ראו: א. ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים (מהדורה רביעית, תשע"ב) 782).

בעניין זה נפסק בפסק דין המנחה בעניין ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד פ"ד מ"ה (4) 77, 82, כי כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי הסובר אחרת משסבורה היתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער גדול.

6.לפיכך, אין מנוס מלהורות על דחיית הבקשה להביא ראיות לסתור וכך אני מורה.

בנסיבות העניין אין צו בדבר הוצאות.

7. התובע יגיש תחשיב נזק עד ליום 1.10.13.

הנתבעת תגיש תחשיב נזק עד ליום 1.11.13.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.